"הוא מדרדר אותך את חייבת להתרחק ממנו אם לא אנחנו שולחים אותך מפה" "שנה שלמה בלי להיות איתו בקשר"
ישבתי שם מסכנה וקטנה שיושבת מול 13 מבוגרים שרוצים להעיף אותי מהבית.
לא ידעתי איך להגיב לצחוק או לבכות?
לצחוק כי שיסבירו לי איך אפשר להתרחק מחצי מהגוף שלי? איך אפשר להתרחק מהאושר הכי גדול שלי? או לבכות כי אם אני לא אתרחק ממנו אני אהיה יותר רחוקה ממנו ממה שאני יכולה להיות.
12 בלילה והמחשבות עוברות לי בראש , הזכרונות לא מרחמים עליי, המספר שלו עובר לי מול העיניים להתקשר או לא?
"אני לא מסוגלת להיות ככה!" הראש והלב שלי צעקו פעם ראשונה הם מסכימים על משהו .
לפחות שאותם אנשים יסבירו לי איך אפשר להתרחק מהבן אדם שבזכותו אני בחיים?
איך?.. מצד שני זה מה שאני רוצה? לריב עם כולם על בן אדם שמעדיף להיות עם חברים ולשתות ולהתמסטל? באתי מבית הרוס, המשפחה התפרקה, התבגרתי יותר מידי מהר. זה מה שאני רוצה בעתיד? ..
הדמעות של הלילה ומחר חיוך מזויף..







