My Bad SidE |
|
כלואה, כלואה בין אנשים שרוצים לרעתי , אנשים שרוצים לפגוע בי, הרגשתי את האזיקים על ידיי
"לא! לא! אל תתני לה לצאת! את יותר חזקה מזה!" התת מודע שלי אמר
אני לא יכולה לתת לה לצאת אסור לי אני לא אסלח לעצמי בחיים. אבל ידעתי שאם האירוע ידרדר אני לא אשלוט במה שיקרה והיא תצא.
"תני לי לצאת"
"לא יקרה"
"את גם ככה יודעת שאני אצא לא חבל על המאמץ?"
"את לא תצאי"
"למה את תמיד מבטיחה לעצמך הבטחות שאת לא יכולה לקיים? תני לי לצאת לפני שאני אצא יותר עצבנית"
ידעתי שהיא תפגע בי ובכל הסובבים לי אסור לי להוציא אותה אסור אבל העצבים שלי רק עלו ועלו וידעתי שזה יקרה בקרוב מה אני אמורה לעשות?
"תעזבו אותי תשחררו" צרחתי את החיים שלי וידעתי שזה ששוב פעם נכשלתי.
היא יצאה , לא שלטתי בעצמי , היא ניצחה.
"תעופו ממני ומהר אם אתם לא רוצים שאפגע בעצמי" המשפט האחרון שזכרתי לפני שהיא השתלטה עליי
קמתי.
כל כולי דם , חתכים בידי, פציעות, מכות יבשות, שריטות על הפנים אנשים סביבי דממו והיו משותקים כשקמתי , הם הסתכלו עליי בפחד ובהלם, ידעתי שזה מה שיקרה כל פעם מחדש אני מאכזבת את עצמי רק שהיא השאירה לי מזכרת קטנה על גופי.
"זה בחיים לא יגמר"
-דיפרסיה מאניה
___________________________
היי מצטערת שלא עדכנתי הרבה זמן פשוט היה לי מחסום כתיבה אשמח אם תתנו לי עצות איך לשבור את המחסום:) |
|
|
|
|
 | לפעמים המחסומים עוברים מעצמם, לכתוב בתדירות גבוהה זה לא פשוט, אולי זה קורה רק ברגעים מאוד ספציפיים עם עצמנו, ועדיף לכתוב רק כשזה מגיע ממקום אמיתי ולא מאולץ, ואת כותבת ממקום אמיתי... דיפרסיה היא באמת לא קלה לשליטה, במיוחד כשאנשים מסביב לא תורמים למצב. אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך :) |
|
;){kind=link}